הטקסט המלא
כל נוסח הכפולה · המשפט הנוכחי מודגש
סיפור להקרנה ולהקראה
כל נוסח הכפולה · המשפט הנוכחי מודגש
החלון נחסם בדפדפן. אפשר להמשיך להקריא מהטקסט המלא לצד האיור, או לאפשר חלונות קופצים לנגן.
שמו האמתי של ברלה לא היה ברלה אלה חלזון.
אבל מאז זכר את עצמו, אמא, אבא וכל החברים קראו לו ברלה.
היום הכי אהוב על ברלה היה יום הלדתו.
מחר יהיה היום האהוב וברלה יחגג את יום ההלדת שלו.
״ברלה, כמה חברים יבואו למסבה שלך?״ שאלה אמא.
״המון״ אמר ברלה ורץ החוצה לחפש את חבריו כדי להזמינם למסבה.
הבית של ידידו הכלב היה נעול.
עצם גדולה היתה זרוקה ליד הדלת,
אבל הכלב לא היה שם.
הענף של הינשוף היה ריק.
כמה עלים מקמטים היו במקום שבו ישב,
אבל הינשוף לא היה.
הסלסלה שבה היה החתול היתה ריקה.
היה בה עכבר צעצוע,
אבל החתול לא היה.
עננים שחורים כסו את השמים. רוח חזקה נשבה.
טפות גשם ראשונות התחילו לרדת.
ברלה תחב את ראשו עמוק בתוך הקונכיה שלו,
וחזר הביתה עצוב מאוד.
הוא לא דבר עם אמא שלו ולא אמר מילה לאבא.
הוא לא טעם כלום בארוחת הערב.
כשהתעורר בבקר היתה הכרית שלו
רטבה מדמעות.
״ברלה, צא החוצה,
בוא לאכל ארוחת בקר״,
קראה אמא.
״לא״, צעק ברלה
מתחת לשמיכה.
״ברלה, צא החוצה
ועזר לי בגנה״,
בקש אבא.
״לא״, צעק ברלה
מעבר לדלת הסגורה.
הוא שמע את אמא עובדת במטבח.
הוא ידע שעוד מעט יהיה שלחן המטבח
עמוס סוכר, קמח, שוקולד, קצפת
ונרות יום הולדת מכל הצבעים.
ברלה הציץ החוצה מבעד לתריס.
אבא היה בגינה וקשר בלונים לענפי העץ.
הנדנדה וארגז החול כבר היו מקשטים בסרטים צבעוניים.
לאט לאט התפשט ריח טוב של עוגה בכל הבית.
ברלה היה מאד מאד רעב.
ברלה היה מאד מאד עצוב.
הוא שמע צעדים מתקרבים.
טוק-טוק נשמעה דפיקה בדלת.
״אפשר להכנס?״ שאלו אבא ואמא.
ברלה היה עצב ורעב, והא לחש: ״כן״.
הדלת נפתחה.
אבא ואמא החזיקו את עוגת יום ההלדת
הגדולה ביותר שראה ברלה מימיו.
ברלה דחף את המטה לעבר הקיר.
הוא הזיז הצדה את כונית הצעצועים.
הוא שם את הכסא על המטה.
העוגה מלאה את כל החדר.
"יום הולדת שמח, ברלה", שרו אמא ואבא.
באותו הרגע
התרוממה ערמת הקצפת הלבנה שעל העוגה
ועפה לתקרה.
פרחי השוקולד נחתו על המנורה.
אותיות תות השדה נדבקו לחלון.
נרות יום ההלדת הצבעונים עפו לכל הצדדים,
ומתוך העוגה קפצו הכלב, הינשוף והחתול.
איזו הפתעה נהדרת!
כלם שרו ומחאו כפים.
"ברלה, ברלה, צא החוצה. אמא ואבא יתנו לך עוגה!"
לשום חלזון בעולם לא היתה מסבת יום הלדת כזאת!